קוביות-אבני דרך בהתפתחות הילד בע"מ ואח' נ' המרכז לאמנות ישראלית ר"ג ואח'

החלטה

1.בפני בקשת המבקשים לפטור אותם מהפקדת ערבון במסגרת ערעור על פסק דין של בית המשפט קמא מיום 18.1.11 וכן על החלטות ביניים של בית המשפט קמא מימים 13.10.09 ו– 17.6.10.

2.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה החלטתי לדחות את הבקשה.

3.על המבקש בבקשה לפטור מהפקדת ערבון מוטל הנטל להניח תשתית עובדתית המצדיקה את חשיפת המשיב בפני הסיכון כי לא יוכל לגבות את הוצאותיו ככל שיפסקו לטובתו. לצורך מתן פטור כאמור, על המבקש לפרוש בפני בית המשפט תמונה מלאה בדבר מצבו הכלכלי, ובכלל זה עליו להציג דפי חשבון בנק, אסמכתאות מעודכנות בדבר הכנסותיו, עליו לפרט את רכושו ולהוכיח כי אין באפשרותו לגייס מקרוביו את הממון הנדרש, כן עליו להבהיר כיצד משגת ידו לממן את ייצוגו המשפטי בהליכי בית המשפט.

4.בבקשה, שלא נתמכה בתצהיר, לא היתה כל התייחסות למצב הכלכלי של המבקשים, לא נטען מדוע, אם בכלל, מצבם אינו מאפשר להם הפקדת עירבון וממילא לא צורפו אסמכתאות בעניין זה. המבקשים ביססו בקשתם רק על הטענה כי במסגרת הסכם השכירות שנערך בינם לבין המשיבה, הוא מוקד המחלוקת בין הצדדים בערכאה קמא ולכך אתיחס בהמשך, הופקדה בידי המשיבה 1 ערבות בנקאית אוטונומית בסך של 45,500 ₪ (להלן: "הערבות הבנקאית") והיא בטוחה הולמת להוצאות הערעור.

5.לטענת המשיבה 1, בקשת המבקשים הוגשה באיחור, וכי הם לא עמדו בנטל להוכיח את "דלותם" ולא הוכיחו כי לערעור סיכויים טובים. זאת ועוד, הערבות הבנקאית ניתנה למשיבה 1 כבטוחה לקיום חיובי המבקשים על פי הסכם השכירות בין הצדדים, שלגביו כבר כבר נקבע שהוא הופר. החלטה בדבר המרת הפקדת הערבון בערבות הבנקאית משמעותה כי "החוטא יצא נשכר" שכן למשיבה 1 לא יהיה איך לגבות את הוצאותיה בערעור, ככל שיפסקו לטובתה, ומאידך, לא תוכל לגבות נזקיה בגין הפרת הסכם השכירות.

כן נטען כי הערבות הבנקאית אינה בבחינת חלופה סבירה לערבון שכן ההליכים בכל הקשור למימושה צפויים להימשך זמן, והמשיבה 1 לא תיפרע מהוצאות הערעור, ככל שיפסקו לזכותה, בזמן סביר.

המשיבה 2 טענה בתגובתה כי כלל אינה צד לערבות וממילא לא תוכל להיפרע ממנה שכן הערבות נוגעת למערכת היחסים בין המבקשים לבין המשיבה 1 ועל כן הערבות הבנקאית אינה בטוחה להבטחת הוצאותיה.

6.טענות המשיבות מקובלות עלי. מעיון במסמכים העומדים בפני, עולה כי המבקשים שכרו נכס מאת המשיבה 1 ובהתאם להסכם השכירות נמסרה למשיבה 1 ערבות בנקאית כבטוחה לקיום התחייבויות המבקשים על פי ההסכם.

מתגובת המשיבה 2 עולה כי המבקשים עזבו את הנכס בטרם המועד הקבוע לסיום תקופת השכירות ומשכך פנתה המשיבה 2 לממש את הערבות הבנקאית כזכותה על פי ההסכם. במקביל ובעקבות זאת, הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט קמא ואף עתרו לצו מניעה זמני שיאסור את מימוש הערבות הבנקאית;

בית המשפט קמא דחה את תביעת המבקשים.

לאחר מתן פסק הדין פנתה המשיבה 1 לחלט את הערבות הבנקאית ואילו המבקשים הגישו לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט קמא נעתר לבקשה וקבע כי ביצועו של פסק הדין, ובכלל זה מימוש הערבות הבנקאית על ידי המשיבה 1, מעוכב עד למתן החלטה בערעור שהגישו המבקשים.

7.בהתאם לתקנות אכן רשאי בית המשפט להמיר את הערבון בבטוחה אחרת – ככל שימצא כי מבחינת בטיחותה וזמינותה היא שוות ערך להפקדת ערבון במזומן או בערבות בנקאית [ראו: רע"א 8478/07 שטיין נ' סוייפר (לא פורסם, 1.11.07)].

במקרה דנא, הערבות הבנקאית אינה ניתנת למימוש עד למתן החלטה בערעור והיא חלק מהמחלוקת בין הצדדים במסגרת ההליכים וממילא יכולת מימושה תלויה בתוצאות הערעור ואין מדובר בחלופה בטוחה וזמינה.

אך למעלה מכך ככל שיידחה הערעור ויקבע כי המשיבה 1 זכאית לחלט הערבות הבנקאית בגין אי קיום התחייבויות המבקשים, הרי שהחילוט הוא מכח הסכם השכירות ורלוונטי לביצוע פסק הדין שעוכב וכלל אין הוא רלוונטי להליכי הערעור.

לזאת אוסיף, כי המשיבה 2 כלל אינה צד לערבות הבנקאית כך שלנימוקי המבקשים לעניין המרת הערבון בערבות אין נפקות כלפיה, מה גם שכפי שהובהר לעיל הם נדחו על ידי.

משכך, בקשת המבקשים להמיר את הערבון בערבות הבנקאית נדחית על ידי.

8.למעלה מן הצורך אומר כי מעיון בפסק הדין של בית המשפט קמא (שלא צורף לכתבי בי הדין מטעם המבקשים ואותר על ידי בנט המשפט תוך בזבוז זמן יקר – ועל כך יש להצר) ובהודעת הערעור עולה כי למבקשים טענות הן ביחס לקביעות עובדתיות של בית המשפט קמא והן ביחס לקביעות משפטיות של בית המשפט קמא וכי, על פניו, הערעור ראוי לבירור.

עם זאת הואיל והמבקשים לא הוכיחו את התנאי העיקרי למתן פטור מהפקדת ערבון והוא מצוקה כלכלית המצדיקה חשיפת המשיבות לאי יכולת לגבות הוצאותיהן, ככל שיפסקו לטובתם במסגרת הערעור, הרי שבקשתם נדחית.

אני מחייבת את המבקשים לשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות בסך של 2,000 ₪.